מַתְקִינִין לֹו כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל. מַה. מְיַיחֲדִין לֵיהּ עִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מֹשֶׁה. דְּאִין מְיַיחֲדִין לֵיהּ עִימֵּיהּ דּוּ קְטַל לֵיהּ. אוֹתוֹ. אוֹתוֹ מוֹשְׁחִין וְאֵין מוּשְׁחִין שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי אֵיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר חגיי משה וכו'. כצ''ל משה בשבועה הוא וכך היה דרכו של ר' חגיי בכ''מ לומר בלשון שבועה זו כמו שתמצא בפ''ד דדמאי ובכמה מקומות והבאתי בריש פ''ב דסנהדרין וכך הוא בפ''ג דהוריות. וגרסי' שם בהלכה ב' לכל סוגיא דכאן עד ונעשיך אב בית דין לישראל. וכן לקמן בפרק קמא דמגילה בהלכה ט' עיין שם ותמצא מבואר והגי' הברורה מכאן ומכאן:
מה מייחדין ליה עמיה. אם כהן זה שמתקינין לו מהו שצריך ג''כ פרישה ומייחדין ליה עם הכ''ג בלישכה:
מָצָאנוּ שֶׁלֹּא חָרֵב הַבַּיִת בָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוּדָה זָרָה וּמְגַלִּים עֲרָיוֹת וְשׁוֹפְכֵי דָמִים. וְכֵן בַּשֵּׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן בַּר תּוֹרְתָא אָמַר. מָצָאנוּ שֶׁלֹּא חָֽרְבָה שִׁילֹה אָלָּא שֶׁהָיוּ מְבַזִּים אֶת הַמּוֹעֲדוֹת וּמָחַלְלִין אֶת הַקֲּדָשִׁים. מָצָאנוּ שֶׁלֹּא חָרֵב הַבַּיִת בָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוּדָה זָרָה וּמְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְשׁוֹפְכִין דָמִים. אֲבָל בַּשֵׁינִי מִַכִּירִין אָנוּ אוֹתָם שֶׁהָיוּ יְגֵיעִין בַתּוֹרָה וּזְהִירִין בַּמִּצְוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וְכָל ווֶסֶת טוֹבָה הָֽיְתָה בָהֶן. אֶלָּא שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִין אֶת הַמָּמוֹן וְשׂוֹנְאֵין אֵילּוּ לָאֵילּוּ שִׁנְאַת חִנָּם. וְקָשָׁה הִיא שִׁנְאַת חִנָּם שֶׁהיא שְׁקוּלָה כְנֶגֶד עֲבוּדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָמִים. דְּלֹמָה. רִבִּי זְעוּרָה וָרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי אָבוּנָה הֲווֹן יָֽתְבִין אָֽמְרִין. בְּיוֹתֵר שֶׁבָּרִאשׁוֹן נִבְנֶה וּבַשֵּׁינִי לֹא נִבְנֶה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָרִאשׁוֹנִים עָשׂוּ תְשׁוּבָה. וְהַשְּׁנִיִים לֹא עָשׂוּ תְשׁוּבָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. הָרִאשׁוֹנִים 5a נִתְגַּלֶּה עֲווֹנָם וְנִתְגַּלֶּה קִיצָּם. הַשְּׁנִיִים נִתְגַּלֶּה עֲווֹנָם וְלֹא נִתְגַּלֶּה קִיצָּם. שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי אֶלִיעֶזֶר. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים כְּשֵׁרִים מִן הָרִאשׁוֹנִים. אָמַר לָהֶן. עֵידֵיכֶם בֵּית הַבְּחִירָה יוֹכִיחַ. אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱבִירוּ אֶת הַתִּקְרָה. וַיְגַ֕ל אֵ֖ת מָסַ֣ךְ יְהוּדָ֑ה. אֲבָל אָנוּ פְעַפָּעְנוּ אֶת הַכְּתָלִים. הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃. אָֽמְרוּ. כָּל דּוֹר שֶׁאֵינוֹ נִבְנֶה בְיָמָיו מַצֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ הוּא הֶחֱרִיבוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אבותינו העבירו את התקרה. כלומר עונם גרמה לקלקל התקרה בלבד כמו שנאמר ויגל את מסך יהודה מלשון סכך ותקרה אבל אנו פעפענו קלקלנו את הכתלים ועל שם האומרים וגו' וזה גרם עונותינו:
עידיכם. תנו מידיכם בבית הבחירה והוא יוכיח שחזר לראשונים ועדיין לא חזר לאחרונים:
והשנים נתגלה עונם. כלומר וכי נתגלה לנו עונם בכתוב ולפיכך לא נתגלה ג''כ קיצם. א''נ לא נתנלה עונם גרסי':
אמר ר''ז. היינו טעמא הראשונים עשו תשובה וכו':
וכל ווסת. כל מדה טובה היה להם:
וכן בשני. אם היה כך בבית שני ועל זה קאמר ר' יוחנן בן תורתא דלא כך הוא אלא מצאנו וכו':
דלמא. מעשה בר' זעירא וכו' ואמרינן ביותר היא השנאת חנם מג' עבירות הללו שהרי בראשון שחרב נבנה ובשני לא נבנה אלמא קשה היא ביותר:
יָכוֹל יְהֵא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָי֭ו. אֵת שֶׁבְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו [מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.] יָצָא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁאֵין בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו. וּמְנַיִין לִמְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁאֵין בְּנוֹ עוֹבֵד תַּחְתָּיו. תַּלְמוּד לוֹמַר שִׁבְעַ֣ת יָמִׄים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּי֖ו מִבָּנָי֑ו. אֶת שֶׁהוּא בָא אֶל אוֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ בְּנוֹ עוֹמֵד תַּחְתָּיו. יָצָא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁאֵינוֹ בָא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ. וּמְנַיִין שֶׁהוּא מִתְמַנֶּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. [שֶׁנֶּאֱמַר] וּפִֽינְחָ֣ס בֶּן אֶלְעָזָׄר נָגִ֙יד הָיָה֧ עֲלֵיהֶ֛ם לְפָנִ֖ים יְי עִמּֽוֹ׃ רִבִּי יוֹסֵי כַּד הֲוָה בָעֵי מְקַנְתְּרֵהּ לְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יּוֹסֵי הֲוָה אֲמַר לֵיהּ. לְפָנִ֖ים עִמּֽוֹ׃ בִּימֵי זִמְרִי מִיחָה. וִבִימִי פִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה לֹא מִיחָה.
מַעֲשֶׂה בְשִׁמְעוֹן בֶּן קִמְחִית שֶׁיָּצָא לְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ (עַרְבִי) [עֶרֶב יוֹם הַכִּיפּוּרִים]. וְנִתְּזָה צִינּוֹרָה שֶׁלְּרוֹק מִפִּיו עַל בְּגָדָיו וְטִימַּתּוּ. וְנִכְנַס יְהוּדָה אָחִיו וְשִׁימֵּשׁ תַּחְתָּיו בִּכְהוּנָה גְדוֹלָה. וְרָאָת אִימָּן שְׁנֵי בָנֶיהָ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד. שִׁבְעָה בָנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית וְכוּלָּן שִׁימְּשׁוּ בִכְהוּנָּה גְדוֹלָה. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לָהּ. מַה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בְּיָדָךְ. אָֽמְרָה לָהֶן. יָבוֹא צָלַי אִם רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי שְׂעָרוֹת רֹאשִׁי [וְאִימְרַת חָלוקִי] מִיָּמַיי. אָֽמְרוֹן. כָּל קִמְחַיָּא קֶמַח. וְקִמְחָא דְקִימְחִית סוֹלֶת. וְקָֽרְוּן עָלָהּ כָּל כְּבוּדָּ֣ה בַת מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃
עָבַר זֶה וְשִׁימֵּשׁ זֶה. הָרִאשׁוֹן כָּל קְדוּשַּׁת כְּהוּנָּה עָלָיו. הַשֵּׁינִי אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עָבַר וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה. עֲבוֹדָתוֹ מִשֶּׁל מִי. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְּבֶן אִילֵּם מִצִּיפֹּרִין שֶׁאִירַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְנִכְנַס בֶּן אִילֵּם וְשִׁימֵּשׁ תַּחְתָּיו בִּכְהוּנָה גְּדוֹלָה. וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לַמֶּלֶךְ. אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. פָּר וְשְׂעִיר שָׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מִשֶׁלִּי הֵן קְרֵיבִין אוֹ מִשֶּׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל. וְיָדַע הַמֶּלֶךְ מָה הוּא שׁוֹאֲלוֹ. אָמַר לוֹ. בֶּן אִילֵּם. אִילּוּ לֹא דַּייֶךָּ שֶׁשִּׁימַּשְׁתָּה שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. וְיָדַע בֶּן אִלֵּם שֶׁהוּסַּע מִכְּהוּנָּה גְּדוֹלָה.
משנה: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם. וּשְְׁאָר כָּל הַיָּמִים אִם רָצָה לְהַקְרִיב מַקְרִיב שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כל שבעת הימים וכו'. שמרגילין אותו בעבודה:
זורק את הדם. של תמידין:
ומקטיר את הקטרת כו' ומקריב את הראש ואת הרגלים. וה''ה לכל האברים:
כדי שיהא רגיל בעבודה. ביה''כ:
ושחר כל הימים. דינו של כ''ג בכל עת שירצה להקריב מקריב ואינו צריך פייס:
שכ''ג מקריב חלק בראש. אם ירצה אומר עולה זו אני מקריב מנחה זו אני מקריב ואין המשמר יכולין לעכב על ידו:
ונוטל חלק בראש. אם ירצה אומר חטאת זו שלי האשם זה שלי, ודוקא בקדשי המקדש אבל בקדשי גבול ה''ה כשאר אחיו הכהנים וחולקין בשוה והכי איתא בתוספתא פ''ק:
מְנַיִין כְּשֵׁם שֶׁמַּתְקִינִין לֹו כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל. כָּךְ מְקַדְּשִׁין לוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת עַל תְּנַיי שֶׁמָּא יֶאֱרַע דָּבָר בְּאִשְׁתּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ. בֵּיתוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה. אִם כֵּן אֵין לַדָּבָר סוֹף. מָהוּ אֵין לַדָּבָר סוֹף. שֶׁמָּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ וְתָמוּת אִשָּׁה אֲחֶרֶת. אָמַר רִבִּי מָנָא. עַד דְּאַתְּ מַקְשִׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה קַשְׁייָתָהּ עַל דְּרַבָּנִן. שֶׁמָּא יֶאֱרַע קֶרִי לְכֹהֵן זֶה וִיאֱרַע קֶרִי לְכֹהֵן אַחֵר. קֶרִי מָצּוּי. מִיתָה אֵינָהּ מְצוּיָה. גָּֽזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מָצוּי. וְלֹא גָֽזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי. הֵן אַשְׁכְּחַן דְּרִבִּי יְהוּדְה אָמַר. מִיתָה מְצוּיָה. [הָדָא] הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ שֶׁמָּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמֵּבִיא גֵט וְהִנִּיחוֹ זָקֵן אוֹ חוֹלֶה. נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. אֵין מִיתָה מְצוּיָה. וְכָא אַתְּ אָמַר. מִיתָה מְצוּיָה. כָּאן בְּיָחִיד. וְכָאן בְּצִיבּוּר.חוֹמֶר הוּא בַצִּיבּוּר. וְהֵן אַשְׁכְּחָן דְּרִבִּי יְהוּדָה מַחְמִיר בְּיָחִיד. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. לֹא הָיָה שׁוֹפָר שֶׁלְקִינִּים בִּירוּשָׁלֵם מִפְּנֵי הַתַּעֲרוֹבֶת. שֶׁמָּא תָמוּת אַחַת מֵהֶן וְנִמְצָא דְמֵי חַטָּאוֹת מֵיתוֹת מֵעוּרָבוֹת בַּקָּרְבָּן. וִיקַדֵּשׁ מֵאֶתְמוֹל. וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְלֹא בְעַד שְׁנֵי בָתִּים. רִבִּי גַּמְלִיאֵל בַּר אִינְייָנִי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָבָא. לֹא נִמְצָא כְקוֹנֶה קִינְייָן בַּשַּׁבָּת. אָמַר לֵיהּ. מִשּׂוּם שְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי מָבָא. הָדָא אָֽמְרָה. אִילֵּין דְּכָֽנְסִין אַרְמְלָן צָרִיךְ לָכוֹנְסָן מִבְּעוֹד יוֹם. שֶׁלֹּא יְהֵא כְקוֹנֶה קינְייָן בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
ויקדש מאתמול. על הא דקאמר רבי יהודה קאי שמקדשין לו אשה אחרת על תנאי שאם תמות אשתו ביה''כ תהא זו מקודשת לו ולמה לא יקדש אותה מאתמול קדושין גמורים:
וכפר בעדו ובעד ביתו. כתיב משמע בעד בית אחד ולא בעד שני בתים לפיכך מקדשה על תנאי ואין כאן אלא בית אחד:
לא נמצא זה כקונה קנין בשבת. שאם תמות אשתו ביה''כ חלו קדושין של האחרת. והרי קונה קנין ביה''כ ותנן בפ''ה דביצה לא דנין ולא מקדשין לא בשבת ולא בי''ט:
א''ל משום שבות. הוא ושהתירו במקדש שבות כזה:
הדא אמרה. מדפריך לא נמצא זה כקונה קנין בשבת ודוקא במקדש היא שהתירו ומפני הדחק א''כ אילין דכנסין ארמלין צריך לכונסן מבע''י לפי שהאלמנה אין לה חופה שיהא קונה אותה לכל דבר לזכות במציאתה ובמעשה ידיה ואינה נקנית לו אלא בביאה או שיתייחד עמה מבעוד יום קודם השבת שלא יהא כקונה קנין בשבת אם יתייחד עמה בתחלה בשבת:
והא אשכחן. דר' יהודה מחמיר אפי' ביחיד דלא שייכא לכל ישראל כדקתני לקמן בפ''ו דשקלים אמר ר' יהודה לא היה שופר של קיני חובה בירושלים שמא תמות אחת מהן וכו'. והוי ליה חטאת שמתו בעליה שדינה שתמות וכשהדמים מעורבין הן בקרבן א''א להקריב וחטאת שמתו בעליה לא שייכא אלא ביחיד:
תמן. בגטין בדינא דיחיד הוא וכאן במתני' בדינא דשייכא לצבור שהכ''ג בא לכפר על כל ישראל וחומר הוא בצבור דאע''ג דבעלמא לא חייש למיתה הכא חייש ר' יהודה:
תמן תנינן. בפ''ג דגיטין בהלכה ג' המביא גט וכו' בחזקת שהוא קיים ולא חיישי' למיתה ולא פליג ר' יהודה וקשיא תמן את אמר אין מיתה מצוייה והכא את אמר לר' יהודה מיתה מצוייה:
הדא היא דתנינן תמן וכו'. והיינו הך דמתני' ואיידי דמייתי להאי עניינא לקמן בפ''ז דגיטין בהלכה ו' למרמי דר' יהודה אדר' יהודה גריס נמי הכא דתנינן תמן וכן תמצא בהרבה מקומות בש''ס הזה:
והא אשכחן וכו'. כלומר הרי שמצינו כאן אליבא דרבי יהודה דחייש למיתה:
קשייתה נמי על דרבנן. דאי חיישי לטומאה אם כן אין לדבר סוף דשמא יארע טומאה בכהן האתר. ומשני קרי מצוי היא וכו' וגזרו על דבר שהוא מצוי והיינו לחוש בכ''ג שמא יארע בו פסול ותו לא חששו בזה האחר דלטומאה דתרין לא חיישינן אבל מיחה לא שכיחא ולא חיישי כלל שמא תמות אשתו:
עד דאת מקשי לה על דר' יהודה. באשה:
מנין כשם וכו' כך מקדשין ליה וכו'. על תנאי שאם יארע דבר באשתו שתהא זו מקודשת לו וקידושין גמורין א''א כדמתרץ לקמן דא''כ הוה להו שני בתים:
וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר יִמְשַׁ֣ח אוֹתוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה אֲמוּרָה בְאַהֲרֹן. אֵין לִי אֶלָּא אַהֲרֹן עַצְמוֹ. וּמְנַיִין לְרַבּוֹת כֹּהֵן אַחֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִמְשַׁ֣ח אוֹתוֹ. מְשׁוּחַ בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הַמְרוּבֶּה בִבְגָדִים מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וַֽאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת יָד֔וֹ. וּמְנַיִין לְרַבּוֹת כֹּהֵן אַחֵר הַמִּתְמַנֶּה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן. בַּמֶּה הוּא מִתְכַּפֵּר. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. בְּפֶה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמְמַנִּין זְקֵנִים בַּפֶּה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. חֲזו̇ר בָּךְ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר. וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל.
מְנַיִין שֶׁהוּא נִשְׁאַל בִּשְׁמוֹנָה. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵ֤י הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָי֖ו [אַֽחֲרָ֑יו]. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אַֽחֲרָ֑יו. אֶלָּא לִגְדוּלָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו. [וּמְנַיִין שֶׁהוּא עוֹבֵד בִּשְׁמוֹנָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵ֤י הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָבָי֖ו. מַה תַלְמוּד לֹומַר אַֽחֲרָ֑יו. לִקְדוּשָּׁה שֶׁלְּאַחֲרָיו.] אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹנָה. עִמָּךְ הָיִיתִי. לֹא אָמַר עוֹבֵד אֶלָּא נִשְׁאַֹל. [וּבְמַה נִשְׁאַל.] אַייְתִי רַב הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתָא דְבַר קַפָּרָא מִן דְּרוֹמָא וְתַנָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ עוֹבֵד לֹא בִשְׁמוֹנָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא בְאַרְבָּעָה שֶׁלְכֹּהֵן הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהֵא עוֹבֵד בְּאַרְבָּעָה. וְלָמָּה אֵינוֹ עוֹבֵד. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ כֹהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים עוֹבֵד בְּאַרְבָּעָה [פְעָמִים בִּשְׁמוֹנָה.] אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְלֹא מִבִּפְנִים הוּא עוֹבֵד. וְלֹא מִבַּחוּץ נִשְׁאַל. וטוֹעִין מִבִּפְנִים לִבַּחוּץ. וְכִי רִבִּי טַרְפוֹן אֲבִיהֶן שֶׁלְּכָל יִשְׂרָאֵל לֹא טָעָה 5b בֵין תְּקִיעַת הַקְהֵל לִתְקִיעַת קָרְבָּן. דִּכְתִיב וּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּחֲצוֹצְרוֹת. תְּמִימִם לֹא בַעֲלֵי מוּמִין. דִּבְרֵר רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי אִם לֹא רָאִיתִי אֲחִי אִימִּי חִיגֵּר בְּאַחַת מֵרַגְלָיו עוֹמֵד בָּעֲזָרָה חֲצוֹצַרְתּוֹ בְיָדוֹ וְתוֹקֵעַ. אָמַר לֹו רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי. שֶׁמָּא לֹא רָאִיתָה אֶלָּא בִשְׁעַת הַקְהֵל. וַאֲנִי אוֹמֵר. בִּשְׁעַת קָרְבָּו. אָמַר לֹו רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי שֶׁלֹּא הִיטִּתָה יָמִין וּשְׂמֹאל. אֲנִי הוּא שֶׁשָּׁמַעְתִּי וְלֹא הָיָה לִי לְפָרֵשׁ. וְאַתָּה דוֹרֵשׁ וּמַסְכִּים לִשְׁמוּעָה. הָא כָל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְפוֹרֵשׁ מֵחַיָּיו.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source